השם "רייזר" נובע מעצם התרוממות הרצועות מלשון Rise, תמיד הנחתי כך ולא נתקלתי בגרסאות אחרות עד כה 😊.
הרייזרים, בחלקם התחתון, מחוברים אל רתמת המצנח בעזרת מערכת 3 הטבעות (עליה לא ארחיב כאן), ולחלקם העליון מתחברת החופה הראשית על ידי לינקים קשיחים או רכים.
הרייזרים, הינם חלק אינטגרלי ממערכת המצנח המיוצרת על ידי יצרן הרתמה, ולא חלק מהחופה הראשית, כפי שרבים נוטים לחשוב. הרייזרים בנויים בהתאמה לרתמה באופן המאפשר חיבור מיטבי למערכת ה RSL.
חשוב מאוד לבחון את הרייזרים לעיתים קרובות לוודא שלא נפגעו באחת הצניחות במידה ופגעו בקסדה, במצלמה, במקרה של פיתולים חריפים סביב עצמם או בכלל בקרקע בזמן הקיפול, וזאת על ידי בחינת הרצועות ויזואלית לאורכן, ולשלול פגיעה בסיבי הרצועה או במערכת 3 הטבעות.
סוגים:
הרייזרים העבים, המוכרים לנו ממערכות המצנחים לחניכים, עשויות לרוב מרצועה הנקראת Type8 ברוחב 2 אינצ'. הרייזרים הדקים, עשויים מרצועה הנקראת Type 17 ברוחב 1 אינצ', נמצאים על מערכות הספורט לטובת התאמה למערכות קטנות יותר, צמצום גרר ולאפשר כיווץ והעברת סליידר מתחת לידיות ההיגוי לטובת שיפור יכולות הטסת החופה.
מאפיינים:
קיימת בכל רייזר תעלה ייעודית, לתוכה נכנסת יתרת כבלי הניתוק, תעלה זו חבויה ברייזר ובה יש צינור מתכתי גמיש לתוכו נכנסים כבלי הניתוק. הצינור המתכתי שומר על כבלי הניתוק מפני לחץ ונעילה במקרה של פיתולים ברצועות עצמם ומאפשר ביצוע ניתוק מצנח ראשי אם נדרש ללא קושי נוסף.
קיימת גרסה נוספת של Low drag risers אשר למעשה הינם אותם רצועות Type 17 המקופלות ותפורות לשניים ובכך מצומצמים את הגרר הנוצר מהרצועות.
ידיות היגוי ( טוגלים) – בעבר היו צמודות לרייזרים עם וולקרו (צמדן זיפי בעברית), מה שהוכיח את עצמו כבעייתי בשל ההרס לציוד, בעיקר למיתרים, שגורם הוולקרו כאשר בא איתו במגע. לכן עם השנים, עברו ידיות ההיגוי שינוי משמעותי, הוולקרו הוסר וקיבוע הידיות לרייזרים נעשה על ידי לחץ של כיסיות המחזיקות את ראש ובסיס ידיות ההיגוי.
Dive Loops
לולאות הקיימות ברצועות הקידמיות המיועדות לניהוג החופה וביצוע תמרונים חדים יותר על ידי הטיית אף החופה מטה והגדלת זוית התקיפה של החופה.
דוגמאות לרייזרים השונים (משמאל לימין):
רצועות רחבות Type8, רצועות דקות Type17, רצועות דקות עם לולאה קדמית מעובה, רצועות דקות עם חתך פרופיל צר לצמצום גרר.
פונקציונאליות:
לאורך הרייזרים משמעות רבה לניהוג החופה, אורכם נקבע בהתאמה לגודל הרתמה ומידות הצנחן שניתנו, אלא אם נתבקש אחרת, אורך הרייזרים המקובל למצוא בספורט נע בין 19-25 אינצ'.
כיצד ישפיעו אורך הרייזרים להטסת החופה?
ראשית, אנו משנים את מיקום ידיות ההיגוי (מעלים או מורידים אותם) וחשוב שיהיו נגישות.
שנית, כאשר אנו מאריכים או מקצרים את אורך הרייזרים, אנו בהתאמה מרחיקים או מקרבים את החופה אלינו, בכך אנו משנים את השפעת המשקל שלנו על החופה בהתאם לאורך.
דמיינו 2 נדנדות, האחת עם חבלים ארוכים והשניה עם חבלים קצרים ואותו האדם יושב על שניהם:
1. לנדנדה בעלת המיתרים הארוכים תהיה תנועה ארוכה מצד אחד לשני, היא תגיע עמוק יותר ורחוק יותר, זמן ההגעה מקצה עליון אחד לשני ארוך, מסלול ארוך.
2. לנדנדה בעלת המיתרים הקצרים תהיה תנועה קצרה מצד אחד לשני, טווח התנועה שלה יהיה קצר וזמן ההגעה מקצה העליון הראשון לקצה העליון השני קצר, מסלול קצר.
כך גם תהיה השפעת המרחק על זמן התאוששות החופה משינוי בצורתה (בלימה, פנייה וכד') ועד חזרתה לתעופה מלאה (Full flight), קשת ההתאוששות מושפעת גם מאורך הרייזרים וההשפעה תשתנה כמובן בין חופה לחופה.
חשוב מאוד להבין כי שינוי באורך הרייזרים משנה באופן ישיר את גובה נקודת התחלת ההשפעה על החופה וגובה נקודת קריסת החופה. משמע – טווח התנועה הנדרש נשאר זהה אך תחילתו וסיומו עולים או יורדים בהתאם לשינוי באורך הרייזרים שבוצע.
לכן, אם בוצע שינוי משמעותי באורך הרייזרים, נדרשת התאמה של אורך מיתרי ההיגוי.
הכרת מערכת הצניחה תשפר את ביצועכם!
שמיים כחולים,
סליידר.