אם אתה עולה בכל פעם לצניחה ושואל את עצמך מה הרוח? באיזה גובה צריך לעשות פלייר? איפה נוחתים? מה ההקפות? באיזה גובה לעשות פנייה 90 מעלות לנחיתה? מתי להיכנס לפיינל ? ועוד שאלות מהסוג הזה, המלצתי היא להתחיל מקורס הטסת חופה ורצוי להתחיל מהקורס הבסיסי ביותר (אגב שם חבויים כל הסודות הגדולים ביותר להטסת חופה באופן בטוח ומקצועי ביותר).
תכנון הנחיתה נלמד ברוב המקרים מלמעלה למטה כאשר מתכננים כניסה לצלע ראשונה במורד הרוח, דרך צלע השנייה עם רוח צד (צלע בסיס) וצלע שלישית כיוון הנחיתה מול הרוח ועד – צלע פיינל.
תכנון נחיתה לקוי הינו נפוץ מאוד בקרב הצנחנים כיום, הרבה צנחנים לא מצליחים לייצר נחיתה עקבית ונכונה מגיעים דיי "עייפים" לפיינל שאשר כבר אינם מסוגלים לקלוט ולעבד נתונים נוספים ומוצאים את עצמם עם נחיתה מרוחקת מהתכנון אותו היו רוצים לבצע ולעיתים מבצעים תמרון נחיתה אגרסיבית כזה שמפתיע אף אותם.
המפתח לייצר נחיתה קבועה באותו תא שטח הוא להבין מה הגובה והמרחק של צלע הפיינל שלנו, כל עוד אנחנו לא משנים חופה, משמינים באופן קיצוני או מרזים באופן קיצוני העניין קבוע לרוב (פרט למקרים של רוחות חזקות שממש ישנו את אופן התנהלות החופה שלך אבל אז צריך להבין האם נכון לעלות לצניחה או לא).
כותרת העניין - 10 שניות צלע פיינל גישה ישירה.
אז איך מגיעים לפיינל מושלם?
על מנת שלא נסכן את עצמנו להלן כמה חוקים בסיסיים:
א. איסוף נתונים ותרגול מעל גובה 2000 רגל!
ב. במידה ואנו משנים גודל חופה\עולים או יורדים במשקל באופן דרמטי – מבצעים את כל סדר הפעולות ותהליך הלמידה מחדש.
ג. חייבים לחזור על הנחיתה לפחות 10 פעמים ברצף בדיוק אותו הדבר – מקום הנחיתה לא יהיה רחוק בכל פעם יותר מ 10 מטרים
סדר הפעולות הנדרשות:
1. בדיקת שליטת חופה ויציאה מקו הצנחה.
2. בדיקת שלושה פרמטרים חשובים : תעבורה אווירית, מיקום, גובה – את הנתונים האלו נדרש לבדוק כל הזמן תוך כדי הטסת החופה ועד להגעה לקרקע.
3. שלבי בחינת התקדמות החופה מול הרוח – מעל גובה 2000 רגל:
· שלב א': מבט לקרקע וזיהוי קצב ההתקדמות הקרקעית ניתן לאמוד כמה אנו מתקדמים (יכולת אומדן שמשתפרת עם הזמן וככל שמשתמשים בה היא הופכת למדויקת יותר).
· שלב ב': איסוף הנתונים -
1. זמן – עשר שניות (מעגל טיסה מלא של החופה מפנייה או בלימה מלאה - קשת התאוששות)
2. גובה – כמה גובה מאבדים מבלימה מלאה לטיסה מלאה וחזרה שוב לבלימה מלאה ( בעשר שניות)
3. מרחק – מה המרחק שאנו מייצרים בתוך מסגרת הזמן והגובה שאנו מאבדים במהלך הטיסה למטרה.
דוגמא לתהליך תרגול בדיקת הנתונים לייצר צלע פיינל:
בסיום תהליך זה יהיו שני נתונים חשובים וקריטיים לביצוע נחיתה מדויקת:
א. גובה כניסה לפיינל (גובה שאנו מאבדים ב 10 שניות)
ב. מרחק – מה שאנו עוברים בעשר שניות מול הרוח.
לסיכום
עכשיו שיש לנו מרחק, גובה וזמן של צלע הפיינל ניתן לתכנן את הנחיתה מנקודת הכניסה למצלע הבסיס לצלע הפיינל כאשר אנו מתחילים בהבנה היכן אנו מעוניינים לנחות ולבנות את תבנית הנחיתה כלפי מעלה.